פסק-דין בתיק רע"א 53721-02-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת עירית כהן, סגנית הנשיאה), מיום 26.1.12 ומיום 8.2.12 בת.א 2422/10, לפיהן חוייבה המבקשת לענות על שאלות מסוימות בשאלון שנשלח אליה מטעם המשיבים וכן ניתן צו גילוי מסמכים למבקשת.

רקע עובדתי

1.      המבקשת, עמותת א.ל.ע.ד - אל עיר דוד (להלן: " המבקשת" או " עמותת אלעד") הגישה לבית משפט השלום תביעת לשון הרע נגד המשיבים לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה, כטענתה, כתוצאה ממאמר שפורסם על ידי המשיבה 1 - עמותת עיר עמים ליציבות, שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים (להלן: " המשיבה"), שכותרתו "עסקה אפלה בסילואן". לטענת המבקשת, המאמר מכפיש את שמה וגרם לה נזקים שמוערכים על ידה בשווי של 2 מיליון שקלים.

2.      בכתב ההגנה טענו המשיבים להגנת "אמת דיברתי", וכן טענו כי יש עניין ציבורי במאמר, ומשכך הם זכאים להגנות הקבועות על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

3.      במסגרת ההליכים המקדמיים החליפו ביניהם הצדדים בקשות לגילוי מסמכים ושאלונים. בשאלון שנשלח למבקשת מטעם המשיבה, נדרשה המבקשת לגלות: " מכתבים שנשלחו... לכל רשות מרשויות המדינה לרבות מינהל מקרקעי ישראל, רשות הפיתוח, עיריית ירושלים ורשות הטבע והגנים בקשר לגן הלאומי, עיר דוד ו/או מכתבים כאמור מהגורמים הנ"ל שהתקבלו על ידי התובעת". המבקשת סירבה לגלות מסמכים אלו והשיבה: " לא רלוונטי ומכביד". משראתה כך, הגישה המשיבה  לבית משפט קמא בקשה לחייב את המבקשת לגלות את המסמכים האמורים. המשיבה טענה כי מסמכים אלו נדרשים לה על מנת לבחון את הסמכויות המצויות בידי המבקשת בקשר לגן הלאומי, וכדי להוכיח את הגנתה, כי אמת דיברה על המבקשת שהיא השולטת בגן הלאומי, בעוד שלטענת המבקשת ניהול הגן מצוי בידי רשות הטבע והגנים ולא בידיה. המבקשת השיבה כי טענתה היא שהיא מנהלת אספקטים מסוימים בגן, ובמענה לשאלון פרטה אספקטים אלו. בכך, לטענתה, מתמצה המענה הרלוונטי לדרישת המשיבה. בית המשפט קיבל את בקשת המשיבה.

החלטות בית משפט קמא

4.      בהחלטתו מיום 26.1.12 (להלן: " ההחלטה הראשונה"), קבע בית המשפט כי על המבקשת לגלות את המסמכים על פי דרישת המשיבה מאחר ש" המסמכים רלוונטיים לבחינת התביעה ככל שהיא נוגעת לטענות בעניין סמכות התובעת בגן הלאומי", וכי " אין בתשובות לשאלון כדי לפטור מהצגת המסמכים" (סעיפים 50-51 להחלטה הראשונה).

5.      המבקשת הגישה בקשה להבהרת ההחלטה, וטענה כי ככל שבית המשפט התכוון למענה על הדרישה לגלות כל התכתבות שהיא המתייחסת לגן הלאומי, הרי שהמבקשת לא יכולה לעמוד בדרישה מכבידה זו, שלטענתה כוללת כמות עצומה של תכתובות וכן התכתבויות טכניות רבות, ואינן רלוונטיות לתביעה. בו ביום ניתנה החלטה על ידי בית המשפט קמא לפיה: " ההחלטה התייחסה לכלל המסמכים" וכן הוסף, כי: " הצדדים יכולים להסכים ביניהם על מסגרת גילוי מצומצמת יותר, בהתאם לאמור בבקשה זו" (החלטה מיום 8.2.12, להלן: " ההחלטה השניה"). המבקשת טוענת כי פנתה למשיבה, והאחרונה לא מוכנה להסכים על מסגרת גילוי מצומצמת. משכך, הוגשה בקשת רשות ערעור זו.

6.      המבקשת אף קובלת על החלטה מיום 26.1.12, שניתנה בעניין דרישת הגילוי מטעם משיבים 2-5, שהגישו שאלון נפרד (להלן:" ההחלטה השלישית"). שאלה 41 לשאלון, שהתייחסה לטיעון שבכתב התביעה ביחס לחפירות הארכיאולוגיות בגן הלאומי, כללה 25 תתי סעיפים, כאשר תת סעיף ז' רישא כלל דרישה לגלות את המסמכים הבאים: " תכתובות התובעת בקשר לחפירה עם כל רשות או גורם (למשל עיריית ירושלים, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, קק"ל, משרד ממשלתי כלשהו וכל גורם אחר), עובר לתחילת החפירה, תוך כדי ביצועה ולאחר השלמתה", ותת סעיף ז' סיפא כלל את הדרישה לצרף את כל הרישיונות וההיתרים שניתנו לחפירות. המבקשת השיבה בתשובתה לשאלון, כי שאלה זו לא רלוונטית ומכבידה, וכי מענה לה יצריך עבודת איתור בהיקף של מאות שעות.

7.      מענה זה לא הניח את דעתם של המשיבים 2-5 ולפיכך הגישו בקשה לבית המשפט, בה צמצמו את דרישתם, והותירו 6 תתי סעיפים מתוך 25 תתי הסעיפים המקוריים בשאלון ששלחו למבקשת. יחד עם זאת, דרישתם לגילוי התכתובות הנ"ל נשארה על כנה ובית המשפט נדרש להכריע בה. בהחלטתו השלישית ציין בית המשפט, כי הסוגיות להן מתייחסות השאלות, לאחר צמצום השאלון על ידי המשיבים, הן סוגיות המצויות בליבת התביעה, ולפיכך קבע כי המבקשת תמציא את המסמכים המבוקשים בשאלה " בהיקף המצומצם הנדרש". סתם ולא פירש מהו היקף מצומצם, ומשכך אף החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפניי.

עיקרי טענות הצדדים

8.      המבקשת טוענת, כי ההחלטות מושא הבקשה עוסקות בגילוי ועיון במסמכים ספציפיים, ומשכך אינן באות בגדר צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: " צו בתי המשפט"). לדידה, על אף שמדובר במספר רב של מסמכים, הדרישה היא דרישה לגילוי ספציפי, כפי שהוגדרה גם על ידי המשיבים בעצמם. לחלופין טוענת המבקשת, כי אף אם ייקבע כי מדובר בגילוי מסמכים כללי, הרי שנוכח קיצוניותן ומידת ההכבדה והנזק שהן עלולות לגרום למבקשת, יש ליתן לגביהן רשות ערעור.

9.      לגופו של עניין נטען, כי דרישת המשיבה לגילוי כל המסמכים וההתכתבויות הנוגעות לתפעול ענייניו השוטפים של הגן הלאומי אינה רלוונטית לתביעה שעוסקת בלשון הרע. התביעה הוגשה בין השאר, בשל פרסום טענת המשיבה שהשליטה בגן הלאומי הועברה לידי המבקשת. טענת ההגנה של המשיבה היא שפרסום זה הוא אמת, ונקודת המחלוקת היא סוגיית השליטה בגן הלאומי. על כן, המסמכים שיסייעו לליבון המחלוקת הם מסמכים הנוגעים לסמכויות השליטה בגן ולא לתפעול השוטף של האתר, שהרי אין חולק כי המבקשת מפעילה את אתר עיר דוד ומנהלת תכתובות שוטפות עם רשויות ציבוריות שונות.

10. בנוגע לבקשת המשיבים 2-5 לגלות מסמכים הקשורים לתכתובות שוטפות בקשר לחפירות הארכיאולוגיות, טוענת המבקשת כי אין מחלוקת כי היא מבצעת את החפירות הארכיאולוגיות באתר מזה למעלה מ-10 שנים, ונקודת המחלוקת העיקרית היא הטענה של המשיבים שהמבקשת משתמשת בחפירות כדי להשתלט על שטחים ציבוריים ולסוגרם. על כן, לדידה, גילוי המסמכים צריך להצטמצם לטענה זו בלבד ולא לכל התכתובות השוטפות והטכניות הנוגעות לכל נושא שהוא בקשר לחפירות מאז תחילת ביצוען על ידי המבקשת. 

11. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי בדרישתם מבקשים המשיבים לצאת ל"מסע דיג", וזאת לאחר שבכתב ההגנה מטעמם טענו המשיבים כי המאמר מבוסס על תחקיר מקיף ומעמיק, וכי דבריהם אמת. המשיבים נתבעו בשל פרסום לשון הרע שלא בתום לב ואם יקבע שיש להיענות לדרישות הגילוי הנרחבות שלהם, יש בכך מתן פרס למעוול והכבדה ממשית על ההליך, שביסודו נועד לפשט את הדיון ולקצרו.

12. המשיבה טוענת לעומת זאת, כי כל המסמכים שדרשה רלבנטיים לצורך בירור המחלוקת. לשיטתה, לצורך ניהול הגנתה בתביעת לשון הרע שהוגשה נגדה, זכאית המשיבה לקבל את המסמכים שדרשה. אשר לסוגיית השליטה בגן הלאומי, המשיבה מודה כי רוב ההסכמים בין עמותת אלעד לבין רשויות המדינה השונות גולו במסגרת עתירה שהוגשה לבג"צ על ידה כנגד המשך ההתקשרות של הרשויות עם המבקשת בעניין הגן הלאומי (בג"צ 5031/10). אך מוסיפה וטוענת, כי לצורך הכרעה בסוגיית מידת השליטה של המבקשת בגן הלאומי, חייבת המבקשת לגלות את מכלול התכתבותה עם רשויות המדינה בנוגע לענייניו השוטפים של הגן הלאומי. נטען, כי מכתבים אלו הם האמצעי הטוב ביותר לבירור מידת השליטה בפועל של המבקשת בגן הלאומי, וכי הימנעות מחשיפת המסמכים תגרום הכבדה ממשית על המשיבה ועל בית המשפט.  

13. המשיבים מוסיפים, כי רוחב יריעת התביעה והסוגיות עליהן היא מתפרשת היא שכפתה על הצדדים הליכי גילוי נרחבים, ואין למבקשת אלא להלין על עצמה. בנוגע להחלטת בית משפט קמא שהורתה למבקשת לגלות את המסמכים לגבי החפירות "בהיקף המצומצם הנדרש", טוענים המשיבים כי הכוונה היא לצמצום כפי שהם (המשיבים) צמצמו את דרישתם - במקום גילוי המסמכים והתכתובות שערכה המבקשת בנוגע לחפירות עם כל גורם שהוא, צמצמו המשיבים דרישתם כך שהמבקשת תחשוף את כל ההתכתבויות והמסמכים שערכה בקשר לחפירות, עם גופים ממשלתיים וציבוריים ועיריית ירושלים בלבד.

14. המשיבים וכן המשיבה טוענים עוד, כי החלטה בנוגע לגילוי מסמכים היא החלטה בעלת אופי דיוני, אשר ערכאת הערעור תתערב בה רק במקרים נדירים, שאינם בגדר מקרה זה. זאת ועוד, החלטה הנוגעת לגילוי מסמכים רבים אינה החלטה לגילוי "מסמך פלוני", ועל פי צו בתי המשפט לא ניתן לתת ביחס אליה רשות ערעור. כמו כן, נטען כי בחשיפת המסמכים לא יגרם כל נזק בלתי הפיך למבקשת, כאשר מנגד עומד הצורך החיוני של המשיבים בחשיפת המסמכים.

דיון והכרעה